מודי אלון

 

 מודי אלון – טייס נערץ, מפקדה הראשון של הטייסת

מרדכי (מודי), בנם של נעמי ויעקב קליבנסקי, נולד בצפת בשנת 1921 ועבר לגור עם הוריו לסג'רה שבגליל התחתון. האם הייתה רוקחת והאב מורה וסופר, וההורים עברו לרחובות שם לימד האב במשך שבע שנים, ומשם עקרו לתל אביב. מודי היה אז בן תשע שנים ולמד בביה"ס העממי גאולה-בלפור, ולאחר מכן בגימנסיה הרצליה, במגמה חקלאית, במסגרתה עבדו התלמידים יום בשבוע בחווה החקלאית במקווה ישראל. לאחר בחינות הבגרות הצטרף מודי לגרעין והכשרה בדגניה א' ומשם עבר לקיבוץ חניתה שבגבול הצפון.

בשנת 1940 התגייס מודי לצבא הבריטי במקצוע מפעיל רדיו-טלגרף ושרת באיסמעיליה שבמצרים. לאחר מאמצים רבים, בחינות ובדיקות רפואיות הצליח מודי להתנדב לקורס טיס של חיל האוויר המלכותי הבריטי ברודזיה הדרומית. בסוף שנת 1944 זכה מודי לסיים בהצלחה את קורס הטיס בדרגת סרג'נט וענד כנפי טיס של הר.א.פ – חיל האוויר הבריטי. מודי נשלח לאיטליה, שם טס עד תום מלחמת העולם השניה ומשנסתיימה המלחמה הועבר עם טייסת המוסטנג בה שרת לרמת דוד שהייתה אז בסיס בריטי.

בשנת 1946 השתחרר מודי מן הצבא הבריטי וחזר לחיפה ללימודי אדריכלות בטכניון. אולם לימודיו נקטעו לאחר שנה, עת פרצה מלחמת העצמאות ומודי חזר לטוס, הפעם במטוסי "אוסטר" בטייסת א' – "הטייסת המגוייסת", בה נקבצו המטוסים הקלים האזרחיים שהיו בבעלות יהודים וקומץ טייסים בעלי רישיון טיס אזרחי וכן טייסים צבאיים אחדים שהוכשרו במהלך מלחמת העולם.

מודי נשא לאישה את מינה, ילידת המושבה כנרת והקדיש את עצמו למאבק בערבים, היה בין טייסי המסרשמידט הראשונים שהוכשרו בצ'כוסלובקיה והתמנה מפקדה הראשון של טייסת הקרב הראשונה .

טייסי הטייסת, רובם מתנדבים יוצאי ארה"ב, קנדה, דרום אפריקה ובריטניה, בעלי נסיון קרבי רב במלחמת העולם, נחלצו לעזרת המדינה הצעירה וסיכנו את חייהם במשימות הפצצה וצליפה בכוחות האויב שפלשו לארץ. הם העריצו את מפקדם ה"צבר" ששימש להם דוגמה לאומץ ונחישות.

ב-3.6.1948 הפיל מודי אלון במטוס המסרשמידט שלו, שני מטוסי דקוטה מצריים לאחר שהפציצו את תל אביב וראשל"צ.

מודי נהרג ב-16.10.1948 לאחר אחת ממשימות התקיפה של הכוחות המצרים ליד אשדוד, בעת שחזר לנחיתה בשדה התעופה בהרצליה. בן 28 בנופלו. בתו מיכל, נולדה לאחר מותו ולימים שירתה בטייסת כסמלת מבצעים.

יהי זכרו ברוך.

בשנת 1950 כתב אביו לזכרו את הספר – איש כנפיים בישראל, בו מפורטים קורות חייו ומכתביו למשפחתו.

 

רשמיו של טייס מתנדב, לא יהודי, שטס בטייסת 101

Former RAF Spitfire pilot and MAHAn Gordon Levett, who was not Jewish, later wrote in his autobiography, "Flying Under Two Flags":
Looking back, I have neither failed nor succeeded, the fate of most of us, but I … shall leave the world a better place than when I entered it because I helped found the State of Israel. On June 3, 1948, Egyptian aircraft (former RAF Dakota transports-U.S.-built C-47s) appeared in the skies over Tel Aviv on the Mediterranean coast. The citizens of Israel's most modern city thrilled as a gnat-like fighter buzzed around the lumbering transports-turnedbombers and shot them down. When the identity of the Israeli fighter pilot was disclosed as native-born Modi Alon, the city went wild.
During its first eight months, Squadron 101, with its death'shead insignia and small complement of Spitfires and Czech Messerschmitts accounted for 20 Arab aircraft, as well as a few RAF fighters during an unfortunate engagement in January 1949. (What an irony that the very symbol of Nazi Germany's Luftwaffe would fight its last battles with Jewish pilots at its controls against the Spitfires of the Egyptian Air Force.)
The eight-year period after the 1948 battle for Israel's independence was a time of intense development. As Israel grew as a nation, its Defense Force also matured. By 1953, the LAF had taken delivery of its first jets-Gloster Meteors from Britain. But France became the major supplier of jets, including the Ouragan and Mystere single-engine fighters and the Vautour twin-engine jet bomber, which came in single- and two-seat variants.
About Modi Alon
This first group of pilots included two Machal volunteers, Lou Lenart and Milton Rubenfeld (Pee Wee Herman’s dad), and eight Israeli Sherut Avir pilots, Modi Alon, Ezer Weizman, Jacob Ben-Chaim, Pinchas Ben-Porat, Itzchak Hennenson, Misha Kenner, Nachman Me'iri, and Eddie Cohen. Before they could be properly trained news reached them that Egyptian bombers had killed 42 people in Tel Aviv during a raid. The Israeli pilots demanded to be sent back to Israel immediately with their Mules even though they haven’t even completed gunnery training. They could practice on real targets was their argument against the best advice of their Czech mentors.

This unruly but dedicated bunch plus a few Czech mechanics hastily departed for the Holy Land and by May 29th, 1948, they had four aircraft assembled but not tested. The situation was desperate as an Egyptian armored column was only 20 miles away from Tel Aviv and the only thing in its way was an outnumbered, scattered and worn out Israeli army. Lou Lenart, Modi Alon, Ezer Weizman and Eddie Cohen took off in their four S.199s and found the Egyptians at a bridge near the Arab settlement of Isdoud. They bombed, strafed them and brought havoc on the unsuspecting Egyptians. From a military point of view this aerial assault was nothing to write home about; mostly all the aircraft guns jammed because they had never been test fired before, but the psychological effect on the Egyptians of seeing Israeli combat planes, real planes, was devastating on their morale. The Egyptian advanced stopped and it gave the Jewish ground forces a respite to reorganize and counterattack. During this action Eddie Cohen was downed by ground fire and to this day his remains have not been found.

The May 29th attack also marked the official formation date of Israel's first fighter squadron, the 101st "Hakrav Harishona" (First Fighter) Squadron, commanded by Mordechai “Modi” Alon.

Modi Alon became the first Israeli pilot to down an enemy aircraft with his Mule when on June 3rd, 1948 he shot down two Egyptian C-47’s bombing Tel Aviv. The Egyptians until then have bombed the city with impunity and nobody, neither Egyptians nor the people of Tel Aviv expected to see a lonely Avia coming out of nowhere and blasting the Dakotas out of the air. The morale boost to the Jewish civilian populace was beyond measure, and so was the demoralizing effect on the Egyptians.

The Avia S.199 became the reluctant hero of the hour. Being at the right time and the right place abated for its unforgiving handling but the aircraft exacted a high toll from the Israeli and Gentile pilots who flew it. Many pilots were killed in take off and landing accidents. The Mule had a very heavy nose, too much torque during take off (full power) settings, that combined with the infamous 109’s narrow wheel track made take offs a risky venture. If the pilot survived the take off the aircraft was still a handful because the engine did not develop the right power at the right times. Landings with a nose heavy aircraft were no piece of cake either. Modi Alon perished in a landing accident on October 16th after a mechanical failure prevented his landing gear from deploying. Amidst his attempts to lower the gear, his aircraft, D.114, hit the ground and exploded.

Israel bought 25 Mules and 24 reached the Holy Land. The missing aircraft was impounded by the Italians who were enforcing a UN arms embargo against Palestine. Jewish operatives blew up the Macchi factory that was building and shipping C.205’s to the Egyptians. I surmise that there was no love lost among the parties involved. Of the 24 aircraft, the Israelis were only able to keep a handful airworthy at any given time. Combat, accidents and precarious maintenance resulted in high Mule attrition and by 1949 only six were left, and Spitfires and Mustangs quickly replaced them, the aircraft the Israeli pilots had wanted from the beginning.

Despite its flaws, the S.199 covered itself with glory as the first effective combat aircraft of the new born state of Israel. Its effect as a morale booster probably surpassed its tactical accomplishments in the battlefield.


כתובת העמותה: ת.ד. 303 (רח' ז'בוטינסקי 15) הרצליה 4610301, טלפון: 09-9510250, פקס: 09-9510251, דואר אלקטרוני: amuta@amutaiaf.org.il
הצהרת נגישות

תפריט
×