ג'ו אלון

 

רן רונן (פקר) מספר על ג'ו אלון

תא"ל (מיל) רן רונן (פקר) היה חברו הקרוב של ג'ו אלון:

 

פגשתי אותו לראשונה בטייסת האורגנים בשנת 1955. מאחורי חיצוניותו הקשוחה, המעוטרת שער שחור ושפם עבות, הסתתר אדם שונה לחלוטין, איש משפחה חם, חבר ואדם טוב לב.

כאחד הטייסים הראשונים והמוכשרים בחיל האוויר עלה ג'ו בדרגות ובתפקידי פיקוד והיה בין טייסי הקרב הראשונים שעברו לטוס במטוסי סילון. כך היה כבר ב-1957 מפקד טייסת "אורגן", ולאחריה מפקד טייסת "מיסטר", עד שהופקד על קליטת מטוסי ה"מיראז" בחיל האוויר וקלט את הראשונים שבהם בשנת 1962 כמפקד טייסת הקרב הראשונה.

ג'ו היה עבורנו מפקד לדוגמה; קפדן ועקשן בהחלטותיו, בעל חוש אסטטי מפותח וטייס מומחה באמנות הטיסה. עלי להודות – הוא היה גם מוקד לבדיחות על העברית המשובשת והעילגת שבפיו, ועל ההתנסחות הבלתי אפשרית שלו בכתב. סלחנו לו על כך. המבט הביישני והחיוך הנבוך המיסו בנו כל שמץ של כעס או תרעומת על כך שלא השתפר בעברית גם לאחר שניים-שלושה קורסים בעברית. הדבר צרם עוד יותר בחברת דבורה אשתו – צברית בעלת היגוי תימני מקסים ועברית מצוחצחת. ג'ו שלט בשפה האנגלית, קרא הרבה על תעופה והתמצא בנושאים טכנולוגיים תעופתיים. הוא זה שהעלה את קורס אימונים מבצעיים לרמה עילית. יסד וניהל את קורסי המובילים הראשונים וגיבש את יסודות התרבות והמקצועיות של בטיחות הטיסה בחיל.

כישוריו הם שתרמו למינויו לאחראי על הקמת בסיס חיל האוויר למטוסי קרב הראשון "מתוצרת כחול-לבן" בארץ.

ג'ו תכנן ופיקח על הקמת בסיס חצרים שבנגב והפך למפקדו הראשון. בחצרים באו לידי ביטוי כישוריו המיוחדים של קצין ומפקד, איש משפחה וטייס מקצוען. הבסיס מרהיב עין בחזון התכנון, הראייה לטווח ארוך, שיכון המשפחות, בנייני התחזוקה, מבני הטייסות ובית הספר לטיסה.

כל אלה זכו לתמיהה ול"הרמת גבה" אצל מי שלא הבין בזמנו, כי חיל האוויר יגדל ויתפתח וכי על המתכנן והבונה מוטלת האחריות גם לטווח שמעבר לשנת התקציב הקרובה.

 

חוש ההומור שלו "השכיב אותנו על הארץ": טייס צעיר הגיע לנחיתה ללא גלגלים לאחר שהודיע "3 ירוקים". המגדל שלח אותו סביב והבחור נחת בשלום. ג'ו לא היה בטייסת וחזר רק לאחר התחקיר היומי, אותו ערך רפי הרלב, סמ"ט א'. רפי תחקר את המקרה, התעכב על כל פרט, נזף בטייס והתרה באחרים לבל יקרה שנית.

ג'ו הגיע לטייסת ושאל את רפי "איך היה היום?", רפי סיפר לו על שגרת הטיסות וגם על המקרה עם הגלגלים והתחקיר היסודי.

ג'ו הופתע: "ולא שפטת אותו?"

רפי: "על מה?"

ג'ו: "על שקר!"

רפי: "איזה שקר?"

ג'ו: "הודיע ירוקים ולא היו לו…"

 

על רמת הטיסה שלו: לאחר שנקלטו מטוסי האורגן בחצור, יזם מישהו הגעתו של טייס קרב צרפתי לארץ "כדי ללמד את הישראלים כיצד לבצע קרב אוויר". האיש – פולון שמו, היה טייס קרב מצויין והוחלט שיבצע קרב אוויר בודדים נגד ג'ו. השניים המריאו לאוויר לביצוע הקרב מעל הבסיס ואנשי הטייסת עומדים בחוץ וצופים לשמיים בסקרנות.

לאחר מספר פניות ותמרונים, חש כנראה הצרפתי שידו על התחתונה, ובנסיון להשיג יתרון על ג'ו – נכנס לסחרור, וממנו התרסק אל הקרקע בסביבות חצור ונהרג.

 

היו אלה ימים של מצב רוח מרומם ושובבי, כנראה כדי לפרוק את המתח והלחץ של טיסות קשות. ג'ו השתייך לחבורת ה"שובבים" שהקלו ראש בהתנהגותם על הקרקע, מחוץ למסגרת הטייסת. חבריו הקרובים – לדיה, אגוזי ואחרים השאירו אחריהם מסכת של סיפורי הרפתקאות המסופרים עד היום בין גילאי אותו דור, הנה אחד מהם:

מטוסי הקרב נהגו להתאמן בהפצצה ובצליפה במטווח ליד חלוצה שבנגב. באזור הגבעות שמסביב למטווח רעו צבאים, איילות וחיות בר אחרות. בכל בוקר נשלח למטווח טייס שפיקח על המטוסים המתאמנים. באחד הימים החליט ג'ו לשמש כ"קצין מטווח", וביקש את ג'ו ביקש את לדיה ידידו להתלוות אליו.

הטייסים בטייסת תהו – למה מפקד בכיר יורד למטווח?

ג'ו התעקש וירד לחלוצה. בסוף היום התקשר ג'ו לטייסת וביקש שישלחו לו פייפר להחזירו לבסיס – אבל הטייס חייב להיות נדב מרגלית.

למה דווקא נדב מרגלית? נשאל, אך ג'ו התעקש ודרש שנדב יטיס את הפייפר.

הפייפר מוטס בידי נדב מרגלית נחת על מסלול העפר בחלוצה, וג'ו סימן לו היכן לחנות ולכבות מנוע.

תוך דקות הופיע קומנדקאר ובו לדיה, מוריד מן הרכב איילה ענקית, אותה צדו בסביבות המטווח, ועכשיו מתבררת לנדב הכחוש וקטן הקומה – למה דווקא הוא זה שהטיס את הפייפר…

הנוסעים חזרה במטוס הדו-מושבי יהיו ארבעה: ג'ו, לדיה, האיילה ונדב.

לדיה נכנס למושב האחורי, את האיילה הכניסו מאחוריו, הרגליים שלה בולטות מן החלון החוצה, והראש בולט מן החלון שממול. נדב התיישב על ברכיו של לדיה במושב האחורי, וג'ו במושב הקדמי – הולך להטיס את הרביעייה במטוס בעל המנוע החלוש של 150 כ"ס.

הפייפר הסיע לתחילת המסלול והחל לרוץ כשג'ו מנסה נואשות להרים את הזנב. אחרי סוף המסלול משך ג'ו את הפייפר לאוויר ובקושי הצליח לנסוק מעל צמרות העצים. הרביעייה נחתה בחצור בשלום.

 

הנספח האווירי אל"מ ג'ו אלון נרצח בוושינגטון בידי מתנקש. איבדנו חבר ורע, מפקד אהוב, איש משפחה אוהב וטייס מצטיין.

יהי זכרו ברוך.

 


כתובת העמותה: ת.ד. 303 (רח' ז'בוטינסקי 15) הרצליה 4610301, טלפון: 09-9510250, פקס: 09-9510251, דואר אלקטרוני: amuta@amutaiaf.org.il
הצהרת נגישות

תפריט
×